הקושי: ביישנות מתאפיינת בחוסר נינוחות במצבים חברתיים, הימנעות מהשתתפות באירועים חברתיים, מיעוט בדיבור, דיבור שקט או אי-דיבור בכלל במצבים חברתיים (אילמות סלקטיבית), הסמקה. אצל ילדים – היצמדות להורים, נסיון להתחבא או להסתיר את הפנים. הביישנים חוששים ונבוכים מלהיות במרכז העניינים ומודעים מאוד להיותם חשופים למבטים וביקורת מהסביבה.
מבוגרים וילדים רבים הסובלים מביישנותירגישו נינוחים בביתם או במצבים מוכרים מאוד, בשהות עם דמות אחת או מספר דמויות מוכרות הם ידברו ויהיו פעילים הרבה יותר.
המושג ביישנות מוחלף לעתים קרובות עם המושג חרדה חברתית שמתייחס בדרך כלל לעוצמה חזקה יותר של ביישנות, דאגה ופחד ממצבים חברתיים, סימפטומים פיזיולוגיים (למשל קצב לב מוגבר, הזעה) ופגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי.
גורמים אפשריים:
- מחקרים מראים כי קיים בסיס גנטי לביישנות, ולכן לחלק מהילדים הביישנים יש הורים שהיו או עדיין ביישנים
- רגישות יתר תחושתית – רגישות זו גורמת לאומדן לקוי של עוצמת הגירויים הנקלטים ע"י מערכת החושים. במילים אחרות, ילד בעל רגישות יתר יכול לחוות רעש בצורה חזקה יותר ולכן יטה להתסגר או להימנע ממסיבה רועשת. רגישות זו שכיחה בעיקר במערכת הטקטלית (מגע) וילדים רגישים יחושו אי-נוחות ואפילו כאב כאשר יבואו במגע עם גירוי שיחשב לקל אצל אחרים. כך למשל ימנע ילד מלהתקרב מדי לילדים אחרים, כדי להימנע ממגע קרוב מדי או בלתי צפוי, ולכן יחשב לביישן. עוד על רגישות יתר תחושתית.
- דימוי עצמי נמוך – במקרים מסויימים, הילד או המבוגר הביישן סובל מדימוי עצמי נמוך בקשר לתכונותיו, יכולותיו ומראהו החיצוני. בגלל הערכתו הנמוכה לעצמו הוא נמנע מלדבר (כי מאמין שאין לו משהו חכם להגיד), נמנע מליצור קשר חברתי (מחשש לדחייה) וכו'. יש לציין כי גורם זה לא מופיע אצל כל הביישנים ורבים כן מעריכים את עצמם כבעלי יכולות ואינטליגנטים ואכן יפגינו בטחון עצמי במצבים שלא מאיימים עליהם.
- למידה – ביישנות יכולה להופיע או להתחזק ע"י דפוס ההיקשרות של הילד עם הוריו, למידת תגובות וחיקוי ההורים (למשל כאשר הורים ביישנים ממעטים בעצמם להיות מעורבים באורעים חברתיים), וקבלת ביקורת רבה מדי מהסביבה הקרובה.
הנחייה וטיפול
הורים לילד או ילדה ביישנים סובלים לא מעט מהאשמות הסביבה על התנהגותם המגוננת כלפי הילד ההססן. רבים חוששים שהסבו נזק לילד ע"י גוננות יתר ויצרו את הקושי של הילד. במקרים רבים חשש זה הוא בלתי מבוסס - חשוב מאוד לדעת כי ביישנות היא בדרך כלל בעלת בסיס מולד, (ניתן לראות סימנים כבר בגיל חודשיים) ולכן המצב הוא הפוך: הקושי של הילד שמתקשה להתמודד עם מצבים חברתיים שפשוטים יותר לילדים אחרים, מעורר אצל הוריו את הצורך לעזור לילד ואף לגונן, ובמצבים רבים תגובה זו תהיה הנכונה ביותר במצב הנתון . יחד עם זאת, התנהגות הילד מעוררת אצל הוריו חששות ודאגות לגבי יכולת החיברות וההתמודדות שלו. דאגות ההורים (שלא מעט מהם היו ביישנים בעצמם בילדות) מוסיפות לחץ נוסף שעובר אף הוא אל הילד ויכול להחריף את הקושי. ביעוץ להורים אני לומדת את מקורות הקושי ודאגותיהם, ומסייעת להורים להבין מהי התמיכה הנכונה לילד שתענה על החששות שלו אך תעזור לו להפחית בהדרגה את התבטאות הקושי ולהגיע למצב בו הוא ירגיש חופשי ומשוחרר לבטא את עצמו במצבים חברתיים.
הורים רבים מתקשים להתמודד עם הילד הביישן, שלא מסתגל בקלות לגן, ממעט או נמנע לשחק עם ילדים אחרים, שותק במצבים רבים ולא משתתף במסיבות והופעות. חלקם זוכרים את עצמם ואת סבלם במצבים כאלה ו/או חוששים לעתידו החברתי של הילד. עם זאת הורים ומחנכים לא מעטים נוטים לא לטפל בביישנות, לעתים כי קל להתעלם מהילד השקט ולעתים בגלל האמונה כי ביישנות היא תכונת אופי שפשוט גורמת להעדפה להיות לבד ו/או בשקט. מלימודי וניסיוני אני טוענת כי במקרים רבים הביישנות היא גורם מעכב שדורש טיפול. את ההחלטה להתערבות או לא, ניתן לעשות על פי הסתכלות על הילד או האדם ועד כמה הוא נינוח ומאושר במצבו ובחירותיו או עד כמה הוא מתוסכל. במקרים רבים ניתן לראות כי הביישן נראה אומלל במצבים מסויימים ולעתים אף יראה רצון להשתתף בפעילות עם אחרים אך יסוג שוב ושוב בחרדה ותסכול.
בעבודה עם ההורים או עם המבוגר הביישן אנו מנסים לאתר את הגורמים האפשריים לביישנות. הנחיית הטיפול תעשה בהתאם לאבחנה זו כי לעתים חשיפה הדרגתית תועיל ובמקרים אחרים דווקא הימנעות ממצבים חברתיים בשלב הראשון תורמת עוד יותר. חלק עיקרי מהיעוץ עוזר להורים לקבל את ילדם ללא תנאי, עם קשייו וללמוד כיצד להימנע מתיוג הילד כביישן וכיצד ניתן לפרש לעצמם ולילד את התנהגותו. קבלת הילד וחיזוקו על התכונות היכולות שהוא מפגין הם שלב ראשון וחשוב בדרך להפחתת הביישנות. במקרים מסויימים אני ממליצה על פעולות פיזיות וספורטיביות מסויימות שיועילו לחיזוק הבטחון הפיזי והרגשי של הילד.
ביישנות היא תופעה שמתחילה מגיל צעיר מאוד והולכת ופוחתת עם השנים ולעתים נעלמת מעצמה בגיל מאוחר. עם זאת ישנם מצבים שמנציחים אותה ולכן מומלץ להורים להתייעץ כאשר הילד בגיל צעיר (רצוי בגיל הגן) כדי ללמוד ליצור את התנאים המתאימים ביותר להם ולילד על מנת שיוכל להיפתח רגשית והתנהגותית ולכך להימנע משימור הקושי לשנים רבות. במקרים רבים ילדים ביישנים (או שהיו ביישנים והתופעה עברה) סובלים מקשיים חברתיים בגלל העדר כישורים מתאימים כמו יוזמה, שיתוף פעולה, ניהול שיחה, התמודדות עם העלבה ותסכול. כישורים אלה לא תורגלו אצלם באותה מידה כמו אצל ילדים אחרים בגלל דפוס ההימנעות שלהם ממעורבות חברתית שמאפיין את ביישנותם, או אפיין אותה בגיל צעיר יותר. נושא זה גם נבחן ומטופל בהתייעצות.
כמו קשיים אחרים אצל ילדים, ביישנות ניתנת לשינוי ונוכחתי בכך שוב ושוב בעבודה עם הורים וילדים (כולל ילדי שלי). כאשר מחסום הביישנות מוסר, מתגלים הילדים האמיתיים המסתתרים תחתיו, בעלי המסוגלות, שמחת החיים והבטחון העצמי. אשמח לענות לכל פניות ושאלות בנושא זה. אני מתמחית גם ביעוץ למבוגרים הסובלים מביישנות.
לקריאת מאמר מפורט בנושא ביישנות ורגישות יתר, לחצו כאן
