ויסות תחושתי הוא תהליך המתרחש במערכת העצבים ובמוח וכולל קליטה ועיבוד של גירויים מהסביבה באמצעות החושים שלנו, ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מגע, וכן מידע על שיווי משקל ותנועה. אצל חלק מהילדים תהליך זה משתבש ויש להם סף גירוי נמוך (כלומר הגירויים נחווים כחזקים יותר) או סף גירוי גבוה (הגירויים מורגשים בצורה מוחלשת). ליקוי בויסות תחושתי הוא מולד ולכן הסימפטומים יופיעו כבר בינקות. הסימפטומים הם בדרך כלל חריפים יותר בגיל צעיר וחלקם יחלשו או יעלמו בגיל בוגר יותר.
הקושי: ליקוי נפוץ בויסות תחושתי הוא בתחושת המגע (המערכת הטקטלית).
רגישות יתר למגע (כלומר סף גירוי נמוך) מתבטאת בכך שמגע נחווה על ידי הילד כלא נעים ואפילו מלחיץ. ילדים עם רגישות יתר למגע יראו מצוקה ממגע עם בדים שונים (כמו מצעים מחוספסים), תפר בגרביים, מגע של מים על העור (כמו חולצה רטובה או פנים לא מנוגבות), משב של רוח על הפנים, הליכה על דשא או חול ללא נעליים, מגע עם אוכל במרקם מסויים. הם ימנעו ממשחקים מלכלכים כמו בוץ, חימר ודבק או יזדרזו לרחוץ ידים ויגיבו בעוצמה חזקה לסריטות ושפשופים. רבים מהם לא נהנים מכניסה לבריכה או נחרדים מהשפרצות וחפיפת הראש במקלחת.
ילדים עם ליקוי זה יהיו רגישים מאוד למגע של ילדים ואנשים אחרים. במיוחד הם יראו חשש עד חרדה מקירבה לילדים בני גילם או צעירים יותר בגלל התנועות הבלתי צפויות שלהם, ולכן שהות במקום בו יש ילדים רבים (כמו גן ילדים, משחקייה, גינת משחקים) היא קשה עד בלתי נסבלת עבורם. ההסתגלות לגן היא בדרך כלל לא קלה, וילד רגיש למגע יטה להתרחק מהכלל או ימצא לעצמו חברים שקטים ופסיביים יחסית, אקט שנתפס על ידי ההורים והגננת כתכונת אופי של ילד שקט וביישן. חלקם של הילדים עם רגישות היתר למגע סובלים גם מרגישות יתר לרעש מה שמקשה עליהם את השהות במקום הומה.
ליקוי שונה הוא תת-רגישות למגע (כלומר סף גירוי גבוה) שמתבטא באומדן לקוי של עוצמת כאב והפעלת כוח. ילדים עם תת רגישות זו משתוקקים למגע חזק יותר שיגביר את התחושה ולכן עלולים לפעול או לגעת בצורה שלא נעימה לסביבתם וכן עלולים להכאיב לילדים אחרים או בעלי חיים בעת משחק. הם עלולים לצבוט את עצמם ואחרים וגם לנשוך. רגישות זו מסבירה לא מעט תופעות של תוקפנות ונשיכות בגיל הגן. ילדים עם ליקוי זה אוהבים לגעת בהכל והמון, נהנים ממגע עם משטחים וטקסטורות שונים וממשחק מלכלך ולא מוטרדים ממכות קלות ופציעות שטחיות. כמו כן הם נוטים להפעיל יותר כוח גם על חפצים (משחקים, עפרונות).
ויסות תחושתי וקשיי קשב וריכוז: בגיל הגן ובגיל בית ספר ילדים עם רגישות יתר תחושתית עלולים להראות קושי בקשב וריכוז, וביצוע משימות במלואן, זאת עקב הרגישות שלהם לגירויים בסביבה (מראות, תנועה, רעש, מגע) הגורמת להם להיות מוסחים בקלות לעומת ילדים אחרים. ילדים אלה מוצפים בגירויים סביבם ולעתים קרובות מראים קשיי התארגנות. לעומת זאת ילדים עם תת רגישות תחושתית צריכים תנועה ומגע רב, ולכן יטו לא לשבת במקום אחד ויראו אף הם קושי בריכוז במשימה ואף אימפולסיביות בגלל הצורך שלהם לזוז ולגעת. אנשי מקצוע רבים רואים בליקוי בויסות התחושתי את אחד הגורמים להפרעת קשב ואילו אחרים רואים זאת כאחד הסימפוטים של הפרעת קשב. כך או כך שתי התופעות הולכות לעתים קרובות ביחד והטיפול הוא בהתאם. דרך אחרת להסתכל על קשיי הקשב היא שהם פשוט ההתנגשות בין הדרך בה ילדים רבים חשים ותופסים את העולם לבין הדרישות של מערכת החינוך. ניתן להקל על הילדים על ידי הקטנת הגירויים וההסחות סביבה ועזרה בתארגנות לאלה שהם בעלי רגישות יתר, ולעומת זאת לספק את היכולת לנוע, ללחוץ ולגעת לאלה שזקוקים למגע רב, במקום לצפות מהם לשבת זמן רב ללא תנועה ומגע.
קשיים התנהגותיים ורגשיים: הקשיים התחושתיים של ילדים עם ליקוי בויסות חושי מתבטאים אצל פעוטות וילדים בדרכים התנהגותיות או באמצעות רגשות, ותוצאה זו היא בדך כלל הגורם המטריד ביותר את הוריו וסביבתו של הילד. ילדים עם ליקוי בויסות חושי יכולים לבכות יותר מאחרים, להיסגר ולהתבייש, להראות קשיים בתקשורת עם הסביבה וקשיים חברתיים, יכולים להתנגד לפעילויות יומיומיות רבות, להפריע או להראות נטייה מוגברת להתפרצויות זעם, וכן להגיב בתוקפנות לילדים אחרים. התנהגויות אלו הם קושי שמקורו פיזיולוגי אך מאחר והתוצאה היא רגשית יש צורך בטיפול תומך שיתייחס להבנת מקור הבעייה ולתגובה התנהגותית ורגשית הולמת מההורים.
הנחייה וטיפול
אבחון והבנת הקושי על ידי ההורים והגננת הוא חשוב ביותר. כך מקבלים ההורים הסבר להתנהגויות הלא-צפויות של ילדיהם. החרדות והביישנות של הילד עם רגישות היתר למגע נתפסות כהגיוניות יותר עם הבנת הצורה בה הוא חווה את העולם. ההתנהגות הלא רגישה של הילד עם תת הרגישות מוסברת ולא נתפסת כחוסר גבולות או כתוקפנות לשם פגיעה.
הבנה וקבלה של הילד עם קשייו תורמת מאוד להעלאת הבטחון העצמי שלו שכן עד כה הוא חש כחריג והתנהגותו השונה הכעיסה את סביבתו. חשוב ביותר למצוא את האיזון בין ויתור לילד כדי להפחית את חווית הקושי וחוסר המסוגלות שלו, לבין לאתגר אותו על מנת שילמד להתמודד עם קשייו מבלי לתסכלו ולפגוע בבטחון העצמי שלו. להפרעת ויסות חושי יש פעמים רבות השלכות עתידיות לגבי ערכו העצמי של הילד ויכולותיו החברתיות. המטרה העיקרית שלי בטיפול היא למנוע פגיעה זו.
בנוסף לעבודה עם ההורים על קבלת הילד וחיזוקו, אני מדריכה את ההורים והגננת כיצד ליצור את המצבים הנוחים לילד ולעזור לספק לו את הגירוי התחושתי ברמה בה הוא זקוק לה ולהפחית את תגובתיות היתר שלו. בנוסף ישנם פעילויות שונות שיכולים ההורים לעשות עם ילדיהם (כמו למשל עיסויים, פעילות ספורטיבית, פעילות באמנות) שיפחיתו מאוד את את התבטאות הליקויים.
אנא על תהססו לפנות אליי בשאלות, אשמח לשתף הורים ואנשי מקצוע בנסיוני בתחום זה.
לקריאת מאמר מפורט על הקשר שבין ליקוי בויסות תחושתי לבין ביישנות לחצו כאן
