רגש הפחד נועד להגן עלינו מפני סכנות ולגרום לנו להימנע ולהתרחק מהן. אך לא פעם, נראה כי רגשות, מחשבות והתנהגויות המבטאים פחד הן לא במקומן מאחר ולא קיימת שום סכנה ממשית. דאגות ופחדים הם חלק טבעי בהתפתחותם של ילדים וגם חלק מחיינו המבוגרים ולרוב חולפים ללא צורך בהתערבות מיוחדת. אך יחד עם זאת כאשר הפחדים הם רבים או מפריעים לתפקוד ולמהלך היומיומי התקין, הרי שמדובר בקושי אמיתי שמחייב תשומת לב וטיפול. במאמר זה אסביר גם על פחדים ספציפיים וגם על נטייה חרדתית.
כאמור הופעת פחדים בגיל הרך היא בחלק מהמקרים תקינה ושכיחה, הפחדים השכיחים אצל ילדים צעירים הם פחד מחושך, פחד מברקים ורעמים, פחד מחיות רעות, מפלצות ושדים. המציאות והדמיון מעורבבים עדיין בגיל הרך ולכן תכנים מעולם האגדות והחלומות עלולים להיכנס לעולם המציאות. עבור הילדים הפחד הוא אמיתי וממשי גם אם נראה להורה כלא הגיוני. לכן כל נסיון להראות לילד שפחדיו לא תקפים לא יעלה יפה. תפקידו של ההורה הוא להקשיב לפחד של הילד, כך יקבל הילד את המסר שהרגש שלו הוא לגיטימי ויש רצון לעזור לו להתמודד. אין צורך לשנות סדרים בגלל פחדים אלה (למשל שהילד ירדם בסלון או במיטת ההורים בגלל פחדיו), אם כי לעתים פתרונות פשוטים עשויים לעזור (כגון אור עמום כאשר ילד פוחד מחושך). ניתן בדרכים יצירתיות לנסות לחזק את יכולת ההתמודדות של הילד. כדי לעשות זאת מומלץ לשאול את הילד על הפחד - מהי החיה, איך היא נראית, מה אוהבת המפלצת לעשות, מה ניתן לעשות כדי להתגבר עליה. בדרך זו הילד לומד להתיידד עם הפחד, עצם חווית השיחה נחווית פעמים רבות כהתגברות (הילד רואה שמסוגל לדבר על גורם הפחד מבלי לפחד), וכן ניתן לתפור פתרון יצירתי המותאם לגורם - כמו פנס מתחת לכרית כדי לסנוור חיה ששונאת אור, מקל קסמים שיעלים שד, ציור או שלט שיגרש מפלצת וכו'.
לא תמיד נמצא פתרון מהיר לפחד והוא יכול ללוות את הילד תקופה מסויימת. אך חשוב ביותר שהילד הפוחד יראה שהוריו מקשיבים לו ומנסים להבינו וכן שיש בכוחם להתמודד הן עם מקור הפחד ולא פחות חשוב עם הפחד עצמו. אם הורה למשל מסרב להכיר בפחד של ילדו ומזלזל בו הילד לומד שהוא לבד מול הפחד, שהוא חלש וחריג ולכן תחושותיו עלולות להתגבר. גם תגובה של לחץ של ההורה מכך שהילד שלו פוחד, מלמדת את הילד כי עצם הפחד שלו הוא מפחיד ולא ניתן להכלה. כמובן שתגובה זו מעצימה את הפחד של הילד. תפקידו העיקרי של המבוגר המטפל הוא להכיל את רגש הפחד בשביל הילד, כלומר להראות הבנה מבלי להתרגז או להיבהל. .
עד כה התייחסתי לתוכן הפחד והתמודדות עמו. במושג תוכן הפחד אני מתכוונת למהו מקור הפחד (חושך, מפלצות, זיקוקים, חיידקים). במקרים רבים תוכן הפחד הוא לא המוקד העיקרי אליו צריך להתייחס. לדוגמא: לא פעם נראה כי כאשר הילד יבין שגנבים לא נמצאים בסביבה והבית מוגן הוא יחדל לפחד מגנבים אך יתחיל לפחד מחיידקים. כלומר לאורך תקופה נראה פחדים שונים שמופיעים ברצף או במקביל, למשל ילד יראה פחד גם מחושך וגם מגברים זרים. כאשר נראה שלילד יש מספר פחדים (או לעתים פחד אחד משתק מאוד), או כאשר הוא עסוק בדאגות או מגיע למצוקה גם לגבי גורמים שלא בהכרח נוכחים ומאיימים (כלומר חרדה) הצורך הוא לא להיענות למקור הפחד ולנסות לפתור אותו אלא להבין מהו הגורם שמערער לילד הן את בטחונו בעולם והן את בטחונו בעצמו.
במהלך התפתחותו לומד הפעוט להכיר את העולם, ואחת המטרות העיקריות של הורים לתינוק היא ליצור לו עולם טוב ומיטיב שבו הוא מרגיש בטוח. כמובן צרכיו של הילד לא יכולים להיות תמיד מסופקים במלואם והוא חווה תסכול, אך הוא לומד לתקשר את התסכול, להשיג את צרכיו וגם לומד על יכולתו להתמודד עם קשיים שונים. ילדים שמראים פחדים, דאגות וחרדות, הם ילדים שמסיבה כלשהיא לא חשים את העולם כמקום בטוח ו/או את עצמם כחזקים ויכולים להתמודד.
הגורמים לחוסר בטחון בסיסי זה של הילד בעולם ובעצמו יכולים להיות שונים ויש לאבחנם על מנת להתאים לילד את הטיפול היעיל ביותר. פחדים וחרדות יכולים לנבוע הן מגורמים פיזיולוגיים כגון ליקוי בויסות תחושתי, גורמים פסיכולוגיים כגון קשיים בהיקשרות עם ההורים, והן מגורמים סביבתיים וטראומות עבר.
ליקוי בויסות תחושתי (מידע נוסף כאן) הוא מקור מולד שכיח לחרדות אצל ילדים, ולעתים מוגדר ע"י מטפלים כנטייה חרדתית מולדת. בדרך כלל מדובר ברגישות יתר לרעשים, תנועה ומגע. פעוט עם ליקוי זה יכול להראות חרדה רבה במגוון רחב של מצבים - חרדה ממים בבריכה או בים, חרדה מאנשים זרים, חרדה מרעשים שונים, חשש רב לשחק עם ילדים (לעתים עד חרדה חברתית ואילמות סלקטיבית), פחד מזריקות וטיפולים רפואיים, חשש רב מלכלוך, תחושת גועל. ילד או נער עם קושי בויסות תחושתי בדרך כלל כבר הסתגל להרבה רעשים וגירויים שהפריעו לו בגיל צעיר אך עדיין יכול להיות בעל נטייה לדאגות וחרדות ולעתים גם יראה קשיים חברתיים.
לילדים בעלי נטייה דאגנית וחרדתית יש פעמים רבות הורים בעלי נטייה דומה (או שהיו כאלה בילדותם), שילוב זה אמנם תורם להבנת רגשות הילד ע"י ההורה אך לא פעם מתבטא בכך שההורים נבהלים מהחרדה של הילד ומשתדלים לגונן עליו מפני הסביבה שאף הם עלולים לתפוס כמאיימת בגלל רגישותם הרבה. יעוץ להורים במקרה זה, יהיה אפקטיבי יותר מכל טיפול רגשי לילד.
כאשר לילד יש מספר דאגות וחרדות, והוא מגיב במצוקה או הימנעות במצבים שונים - התייחסות לכל פחד של הילד בנפרד ונסיון לטפל בו על פי תוכנו (כלומר להראות לו שמקור הרעש לא מפחיד, לנסות לחשוף אותו לקבוצות ילדים), או טיפול שמתמקד בחרדה הספציפית בלבד (כגון טיפול קוגנטיבי-התנהגותי) עלול לגרום לפספוס של התמונה הכללית ושל הטיפול המתאים לבעייה המקורית. התייחסות לתוכן של הפחד אולי תצליח להכחיד פחד זה, אך הנטייה החרדתית תישאר ואף תועתק לנושא אחר.
לכן ההמלצה שלי להורים לילדים שמראים דאגות וחרדות היא לשים לב האם מדובר במשהו חד פעמי וממוקד, או נטייה חוזרת על עצמה ובהתאם לגשת לאבחון וטיפול. גורם נוסף שיכול להראות על הצורך בהתערבות הוא עד כמה הדאגה והחרדה פוגעת בתפקוד היומיומי (למשל הימנעות מפעילויות שונות).
הגישה שאני עובדת איתה היא ראשית אבחון הגורמים לחרדה (מולדים וסביבתיים), כאשר הטיפול הוא בעיקר ע"י מתן כלים להורים להתמודדות עם רגעי החרדה אצל ילדיהם (תוך התאמת תגובותיהם וכן הסביבה לילד), וכן הנחיות להורים כיצד לחזק את הילד כדי לפתח בו תחושה חיובית לעולם וכן בטחון עצמי ביכולתו להתמודד עם הקשיים בהם נתקל. שיטת טיפול זו מבטיחה שינוי ארוך טווח בהתמודדות עם חרדות, מעבר להכחדת פחד ספציפי.
ניתן לפנות אליי בכל שאלה בנושא פחדים, דאגות וחרדות ואשמח לסייע.
